דּתַנֵּי. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְלֹא נִכְתַּב לְפָנָיו וְלֹא נֶחְתַּם לְפָנָיו. הֲרֵי מַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. וְעוֹשֶׂה עָלָיו בֵּית דִּין וּמְקַייְמוֹ בְחוֹתְמָיו וְאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. אֶלָּא אוֹמֵר. שָׁלִיחַ בֵּית דִּין אָנִי.
Pnei Moshe (non traduit)
דתני. אמתני' קאי דאמרי' המביא גט ממדה''י ואינו יכול כו' יתקיים בחותמיו ומייתי ראיה נמי מהתוספתא דסגי בקיום:
הרי זה מחזירו למקומו. לעשות קיום בב''ד ושוב אינו צריך שיאמר בפ''נ ובפ''נ אלא יאמר שליח ב''ד אני דכיון שהוא מקיום סגי בזה:
הלכה: הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כול'. 6a מִי עִירֵר. רַב חִסְדָּא אָמַר. הַבַּעַל עִירֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הַלְּקוּחוֹת עוֹרְרִין שֶׁלֹּא תִיטָּרֵף מִיָּדָן. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. עַד כְּדוֹן בְּעֶרֶר שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ. עֶרֶר שֶׁבְּגוּפוֹ תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרַבָּנִין דְּתַמָּן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן לֹא שַׁנְייָה. הוּא עֶרֶר שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ. הִיא עֶרֶר שֶׁבְּגוּפוֹ. עֵרֵר שֶׁחוּץ לְגוּפוֹ עֱרָרוֹ בָטֵל. וְעֶרֶר שֶׁבְּגוּפוֹ עֱרָרוֹ קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מי עירר. דקתני במתני' דמהני קיום אם יש עוררין:
הבעל עירר. אם הוא מערער מהני קיום אבל אם אחרים מערערין אפי' נתקיים לאו כלום הוא דאין עירעור פחות משנים ותרי ותרי נינהו ומאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני דאוקי איתתא בחזקת נשואה. וכן קאמר בבבלי דף ט':
הלקוחות. אף הלקוחות יכולין לערער אם באת לטרוף מהן בשביל כתובתה וצריך קיום:
עד כדון. לאו אעירער דמתני' קאי דכיון דקתני יתקיים בחותמיו אפי' ערער שבגופו אינו כלום אלא הא דהצריכו לומר בפ''נ ובפ''נ שלא יערער הבעל ובעי עד כאן דמהני שלא יערער הבעל בעירער שחוץ לגוף הגט כגון שאומר תנאי היה בינינו:
ערער שבגופו. של גט שאמר מזויף הוא או העדים פסולין אם מהני לזה כשאומר בפ''נ ובפ''נ וקאמר תפלוגתא כו':
לא שנייא הוא עירר שחוץ לגופו הוא עירר שבגופו. ובשניהם עירערו בטל. וחסר כאן בספרי הדפוס חסרון הניכר על דעתיה דר' יוחנן ערר שחוץ לגופו בטל כו' דסבר כרבי מנא לעיל בהלכה א':
הלכה: כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי פָּסוּל כול'. עַל הַמָּמוֹן נֶחְשְׁדוּ וְעַל הַמָּמוֹן נִפְסְלוּ. לֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הָעֲרָיוֹת. וְעֵידֵי נְפָשׁוֹת כְּעֵידֵי עֲרָיוֹת. מֵעַתָּה אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן כּוּתִים. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִיקְדּוּקֵי גִּיטִּין. מֵעַתָּה אֲפִילוּ כוּתִי אֶחָד יִהְיֶה פָסוּל. אָמַר רִבִּי אָבִין. תִּיפְתָּר שֶׁחָתַם יִשְׂרָאֵל בַּסּוֹף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. עֵדִים חוֹתְמִין זֶה שֶׁלֹּא כְנֶגֶד זֶה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין עֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא זֶה בִפְנֵי זֶה. אֲפִילוּ חָתַם כּוּתִי בַּסּוֹף כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
ברם כמ''ד דאין עדי הגט חותמין אלא זה בפני זה אפי' חתם כותי לבסוף כשר. דאי לאו שהי' מכירו שהוא חבר לא היה חותם עמו ביחד. וגרסינן הכא הא דר' אילא ונעתק בספרי הדפוס בטעות ואח''כ גרסינן שטר שחתמו כו' ומילתא אחריתא היא:
אמר ר' יוסי. הא דבעינן שחתם הישראל בסוף אתייא כמ''ד עדי הגט חותמין זה שלא כנגד זה ופלוגתא היא לקמן כלומר אפילו שלא במעמד אחד שאין חבירו עומד כנגדו בשעת חתימתו והילכך דוקא כשהעד השני הוא ישראל הוא דכשר דאמרינן כשראה זה הישראל חתימת עד הראשון הכותי וחתם תחתיו ש''מ שמכירו שהוא חבר ולא חיישינן שמא הישראל חתם מתחילה למטה ושבק רווחא למאן דקשיש מיניה ואח''כ חתם הכותי למעלה הימנו שלא מדעתו להא לא חיישינן לר' יוסי משום דמסתמא עד הראשון היא החותם מתחילה בסמוך להשטר:
מעתה. אם טעמא לפי שאינם בקיאין אפי' כותי אחד יהי' פסול לגיטי נשים. תיפתר שחתם ישראל בסוף. אחר הכותי דאי לאו דהישראל ידע ביה דכותי חבר הוא ובקי בדיני גיטין לא הוי מחתים ליה מקמיה:
מעתה. אם לא נחשדו אפי' שניהן עדים כותים יכשרו ומתני' קתני עד כותי ומשני שנייא היא בשנים לפי שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין ובדינם ולא משום חשדא:
ועדי נפשות כעדי עריות. שלא נחשדו על הנפשות והילכך לא פסלום חכמים לעדות נפשות:
גמ' על הממון נחשדו. הכותים ונפסלו לעדות בדבר שנחשדו אבל לא נחשדו על העריות והילכך בשאר שטרות עד כותי פסול ובגיטי נשים כשר:
משנה: 6b כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי פָּסוּל חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים וְשִׁיחֲרוּרֵי עֲבָדִים. מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִכְפַר עוֹתְנַי גֵּט אִשָּׁה וְהָיוּ עֵידָיו עֵידֵי כוּתִים וְהִכְשִׁירוֹ. כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִין בְּעַרְכָאוֹת שֶׁלַּגּוֹיִם אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶן גּוֹיִם כְּשֵׁירִים חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים וְשִׁיחֲרוּרֵי עֲבָדִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן כְּשֵׁירִין לֹא הוּזְכְּרוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בַהֶדְיוֹט.
Pnei Moshe (non traduit)
לא הוזכרו. בבית המדרש לפסול אלא בזמן שנעשו בהדיוט ע''י הדיוטות שאינם דיינים ואין הלכה כר''ש:
העולין בערכאות. שלהן שהעידו העדים עדותן לפני השופט במקום מושב משפטיהם וידענו באותו השופט ובאותם עדים דלא מקבלי שוחדא כשירין ודוקא בשטרי הלואות ושטרי מקח וממכר שהעדים ראו בנתינת הממון ולא מרעי נפשייהו לאסהודי שקר' אבל שטרי הודאות וגטי נשים וכל דבר שהוא מעשה בית דין בערכאות שלהם הכל פסול דעדות' לאו כלום הוא:
מתני' כל גט שיש עליו עד כותי פסול. דחשידי אעדות שקר. חוץ מגיטי נשים. שאם יש עליו עד כותי אחד כשר כדמפרש בגמרא אבל שניהם כותים פוסל ת''ק אפי' בגיטי נשים ור''ג עשה מעשה והכשיר אפי' בשניהם כותים. והאידנא דגזרו על הכותים שיהיו כעכומ''ז לכל דבריהם לא שנא שאר שטרות ולא שנא גיטי נשים אפילו עד אחד כותי פסול:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source